החלטה בתיק ע"א 9060/11

1.            לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (מפי כב' השופטת א' חיאט) ב-בש"א 13223/08 (במסגרת תיק פש"ר 1674/05) - עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין הנ"ל. הסעד המתבקש כאן מטרתו להשהות למעשה את מסירתו של טופס האישור לקיזוז הפסדים (שהונפק לטובת המשיב 1 על-ידי המשיב 2 (להלן: טופס הקיזוז)) - לידי המשיב 1. לחילופין, מתבקש סעד שימנע מהמשיב 1 לעשות שימוש בטופס קיזוז ההפסדים הנ"ל (באם ימסר לידיו) לצורך קיזוז בפועל של הפסדים כנגד הכנסה שהמשיב 1 חב בתשלום מס הכנסה בגינה.

2.            השתלשלות האירועים בפרשה תוארה כבר בפירוט במסגרת החלטתה של חברתי, השופטת ע' ארבל מתאריך 19.06.2012, ב"בקשה לצו עשה" שהגישו המבקשים על מנת שטופס הקיזוז יימסר לידיהם - בקשה שנדחתה. לפיכך אדרש כאן רק בקצרה לעובדות הצריכות להכרעה בבקשה שלפני, אשר היא מעין השלמה לבקשה שנדחתה - בבחינת "לא למבקשים ולא למשיב 1" ינתן טופס הקיזוז עד להכרעה בערעור.

3.            המחלוקת, מושא הערעור שבכותרת, נסבה סביב זכות הקיזוז של הפסד שנוצר לחייב אברהם וייס (להלן: החייב), שהמשיב 1 מונה כנאמן על נכסיו במסגרת הליך פשיטת רגל - כתוצאה ממימוש משכנתא שרשם על נכס שהיה ברשותו לטובת המבקשת 1 (המבקש 2 מונה לכונס נכסים לצורך מימוש המשכנתא הנ"ל) כערבון להבטחת התחייבויותיה של חברה שהיתה בבעלותו של החייב ונכנסה להליכי פירוק. המבקשת 1 מעוניינת לקזז את ההפסד הנ"ל ממס השבח שיש לשלם בגין הנכס, מושא המשכנתא, ואילו המשיב 1 מעוניין לקזז את אותו ההפסד מהכנסותיו של החייב, החייבות במס הכנסה, ובכך להקטין את החבות במס ולהגדיל את מצבת הנכסים הניתנים לחלוקה לנושיו של החייב.

בית המשפט הנכבד קמא פסק בעניין זה לטובת המשיב 1 וקבע כי זכות הקיזוז של ההפסד האמור תעמוד לרשותו של המשיב 1.

4.            בתאריך 27.12.2012 הוריתי למשיב 1 להגיש את תגובתו לבקשה שלפני, והלה אמנם עשה כן. בגדר תגובתו הוא התנגד לעיכוב העברת טופס הקיזוז לידיו, או לכל קביעה אחרת שתמנע ממנו לעשות שימוש לאלתר בטופס הקיזוז שיועבר לידיו על מנת לבצע קיזוז בפועל של ההפסד המדובר מול רשויות מס הכנסה. המשיב 1 העלה בתגובתו עוד שתי טענות מקדמיות, שגרסו כדלקמן:

(א)         אין לדון בבקשת עיכוב הביצוע שהגישו המבקשים מאחר שלא הגישו אותה קודם לכן לבית המשפט קמא, בהתאם להוראות תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי או תקסד"א). כן תהה בא-כוח המשיב 1, בתגובתו, אם ניתן לבקש עיכוב ביצוע לאחר קיום הדיון בערעור. יצויין כי המשיב 1 הגיש את תגובתו טרם שתוקנו הוראות תקנה 467 לתקסד"א במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), התשע"ג-2013(להלן: תיקון 2013 לתקסד"א, או התיקון) ולפיכך הפנה להוראות תקנה 467 לתקסד"א, כנוסחה לפני התיקון.

(ב)         הבקשה הוגשה מבלי שנתבקשה תגובתו של המשיב 1, כפי שנדרש בהתאם להנחיה 8(א)(10) להנחיות נשיא בית המשפט העליון (מיום 01.11.2010) (להלן: הנחיות הנשיא).

לגוף הבקשה טען המשיב 1 כי יש לדחות את הבקשה בשל מהותו הכספית של הסעד המתבקש. ואולם על מנת לבטל את חששם של המבקשים כי המשיב 1 יחלק את "שווי" זכות הקיזוז לנושי החייב כדיבידנד בפשיטת רגל (ובכך יסכל את העברת שווי זכות הקיזוז - למבקש 2, ככל שהאחרון יזכה בערעור) - המשיב 1 הציע מעין "פתרון אמצע", בדמות מנגנון שלפיו טופס הקיזוז יועבר לידיו ויתאפשר לו לעשות בו שימוש, אך זאת כפוף להתחייבות מצדו שלא לחלק לנושים את שווי זכות הקיזוז עד להכרעה בערעור.

5.            בתאריך 06.01.2013 הוריתי למשיב 2, כי יגיש גם הוא את תגובתו לבקשה ויתייחס בגדרי תגובתו להצעה הנ"ל של המשיב 1 ולהשלכותיה של הצעה זו על התוצאות האפשריות השונות של הערעור. המשיב 2 אמנם עשה כן ובמסגרת תגובתו ציינה באת-כחו כי לא ברורה למשיב 2 פשר עמידתו של המשיב 1 על קבלת טופס הקיזוז לידיו טרם הכרעה בערעור (מעבר לרצון הבסיסי בקיום פסקי-דין).

באת-כוח המשיב 2 הוסיפה כדלקמן:

"ככל שהנאמן [המשיב 1 - ח"מ] מבקש להשתמש באישור קיזוז ההפסדים כבר עתה, שלא בקשר למס שישולם בגין מכירת הנכס... כי אז ברור שככל ויתקבל הערעור לגופו, לא ניתן יהיה להורות למשיב 2 להוציא אישור חדש, זאת הפעם - למערער. זאת משום שההפסד כבר קוזז, וברי כי לא ניתן לקזז אותו הפסד פעמיים... במקרה כזה, ההכרעה במחלוקת בין המערער לנאמן לא תהא בשאלה מי יקבל לידיו את האישור (שהרי האישור כבר ניתן ונעשה בו שימוש), אלא רק בשאלה מי זכאי להנות מפירות האישור."

6.            בתאריך 04.04.2013 הוריתי למשיב 1 להגיש הודעה מעדכנת שבגדרה ייתן דעתו לתיקון של תקנות סדר הדין האזרחי, שנכלל במסגרת תיקון 2013 לתקסד"א, ולהשלכותיו של תיקון זה על הטענה המקדמית הראשונה שהעלה בתגובתו לבקשת עיכוב הביצוע. כן אפשרתי לשאר הצדדים לבקשה להגיש תגובתם לאמור בהודעת העדכון הנ"ל - באם יחפצו בכך.

במסגרת הודעתו המעדכנת ציין המשיב 1 כי לשיטתו אין לתיקון 2013 לתקסד"א תחולה על המקרה שלפנינו. המשיב 1 הפנה בהודעתו לסעיף 22(2) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הפרשנות). לשיטתו, מהוראות סעיף 22(2) לחוק הפרשנות עולה כי אין תחולה לתיקון האמור על העניין כאן, שכן לדבריו: "התיקון נכנס לתוקף... למעלה מ-3 חודשים לאחר הגשת הבקשה...", ולפיכך: "החלת התיקון תשע"ג על המקרה דנן תהא משום החלה רטרואקטיבית אסורה של הדין החדש (להבדיל מתחולה אקטיבית שלו)". יחד עם זאת, המשיב 1 נכון היה להותיר את הסוגיה לשיקול דעתו של בית המשפט הואיל ומדובר בסדרי דין.

במסגרת תגובתם של המבקשים להודעתו המעדכנת של המשיב 1 נכתב כי לשיטתם יש להחיל את התיקון האמור על המקרה, שכן לגישתם החלת התיקון הינה אקטיבית ולא רטרוספקטיבית, מאחר ששאלת עיכוב הביצוע הינה שאלה תלויה ועומדת שטרם הוכרעה. לתפיסתם של המבקשים, אף אם נראה בתחולת התיקון על העניין שבכאן כאילו היא בת פועל רטרוספקטיבי - אין בכך כדי להשפיע על התוצאה, שכן מדובר בתקנה בעלת אופי דיוני, ולמתדיינים אין זכות קנויה שהדין הדיוני לא ישתנה תוך כדי ההתדיינות. בהקשר זה הפנו המבקשים ל-עע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 765, בעמ' 781-780, 789 (1992) (להלן: עניין ארביב).

           עתה לאחר שהצגתי את הסוגיות שהתעוררו במכלול זה ואת השתלשלות העניינים - אעבור לליבון הדברים.

דיון הכרעה

7.            לאחר עיון בבקשה ובתגובות המשיבים - הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, במשמעות המפורטת בפיסקה 15 שלהלן. אפרט עתה בתמציתיות את הנימוקים להחלטתי זו, אך אפתח בדיון קצר בטענות המקדמיות שהעלה המשיב 1.

8.            טענותיו המקדמיות של המשיב 1 - דינן להדחות בנסיבות. אציג עתה הדברים על פי סדרם.

9.            דחיית הטענה המקדמית הראשונה